ליצור בתוך אי-ודאות: קסם האקוורל, חמלה וכוחה של קבוצה
- Miri Lev
- Mar 18
- 3 min read
Updated: Mar 19
הפוסט השבוע הוא על הגישה לתהליכי יצירה של האומנית טרי ראניאן – גישה שהופכת את הסטודיו למיקרוקוסמוס של החיים. היא מזכירה לנו שזה בסדר לא לדעת מה יקרה ברגע הבא, ושבתוך חוסר הוודאות הזאת מסתתרת גם השמחה הכי גדולה – הגילוי.
נפגשנו השבוע בסטודיו לאחר שבועיים שבהם הסדנה לא הייתה פעילה בגלל המלחמה. זה היה מפגש שריגש אותי עמוקות. יצרנו בסדנה חוויה משותפת של הנאה עמוקה מהיצירה, פירגון הדדי, שיתוף ויחד שהוא כל כך יקר בזמן הזה. עכשיו כשכותבת על כך אני מרגישה כאילו יצרנו עולם בתוך עולם, ובעולם שבתוך הסטודיו היה שלום, ושקט, ותקווה, ויצירה מספקת ומרווה את הנפש. תודה לתלמידות הנפלאות שלי, זה היה מפגש של אור בתוך ימים קשים מאוד. מי ייתן ונמשיך ליצור לנו מרחבי אור כאלו, שיתרחבו במעגלים הולכים וגדלים אל העולם הכואב שבחוץ.
במפגש הזה, המפגש הרביעי בסדנת "קסם האקוורל – ציור בצבעי מים בהשראת אומנים", צללנו לעולמה של האומנית והמאיירת האמריקאית טרי ראניאן (Terry Runyan). בימים אלו של מלחמה, כשחוסר הוודאות נוכח בכל פינה, הגישה של טרי מציעה לנו דרך לתרגל איך להמיר חוסר ודאות וחרדה לסקרנות ופתיחות, בתוך תהליך היצירה, ומשם גם הלאה לחיים.
המרחב של ה"לא לדעת" במפגש עם מיידפולנס וחמלה עצמית
טרי מלמדת אותנו להבחין במבקר הפנימי מבלי להזדהות איתו. עבור טרי, אי-ודאות אינה מכשול, אלא תנאי הכרחי ליצירתיות אמיתית. היא מלמדת אותנו לחבק את אי הודאות. להכיר בכך שהיא מעוררת בנו חרדה, להבחין בכך, לקבל, ולהמשיך. להסתקרן – מה יקרה אם אשתמש עכשיו בצבע הזה באופן הזה? להבחין שיוצא משהו יפה. להמשיך, להוסיף עוד. אויש. עכשיו כבר "הרסתי". להבחין שזו המחשבה שעוברת לי בראש, ולשם לב שביחד איתה עולה בי משהו בגרון. להזכיר לעצמי בחמלה שתמיד יש דף חדש אם רוצה, ואני בתוך תהליך שאפשר תמיד להתחיל מחדש. ואז להסתכל שוב על ה"טעות" ולפתע לראות בה משהו. היא בכלל נראית כמו ראש של ציפור! לקבל אינטואיציה, ולעוף איתה להמשך אחר...
בתהליך היצירה הזה, שחובק בתוכו קבלה של מיינדפולנס וידידות כלפי עצמנו יחד, האימה מהלא-נודע נעלמת ובמקומה מופיעה הזמנה לשחק. שם היצירתיות נובעת, וזה כל כך מרגש ומספק לגלות אותה שוב! (לפעמים זה שוב אחרי הרבה זמן...)
המפתח הוא חמלה עצמית: הגישה של טרי ראניאן רכה מאוד ומדברת על הצורך להיות נחמדות לעצמנו בתהליך, במיוחד כשאנחנו מרגישות אבודות על הדף. בסטודיו, אנחנו מתרגלות את היכולת להחליף את החרדה הטבעית מהלא-ידוע בסקרנות בריאה. החברות שלנו לסדנה מסתכלות על היצירות שלנו ועלינו בעיניים טובות ומפרגנות. זה תמיד יותר קל כשזה מופנה לחברה. האם נוכל לאמץ את העיניים הטובות האלה גם לעצמנו? רק לרגע הזה?
משתפת אתכן שהיום חוויתי רגעים מאוד קשים בבית, המחשבות שלי כבר נדדו לקיצון: אני הורה גרועה, הכל מתפרק לי, אין לי כוח לתפקד ומה יהיה. בתוך הדבר הזה ניסיתי להיזכר בחמלה עצמית, ואמרתי לבן הזוג שלי שאולי ננסה את הגישה של "רק מזעור נזקים" עכשיו. זה עזר כשהרשתי לעצמי להכיר שעכשיו קשה, שאני בטוח לא לבד בתחושות האלה, ושאנסה רגע להניח לציפיות הנוקשות שלי מעצמי. מהיצירה בסטודיו אל חיי המשפחה, אני מרגישה שהתרגול של חמלה עצמית כה משמעותי עבורי, ובזמנים האלה ממש חיוני.
הזמנה קטנה לפעולה
ההזמנה שלי השבוע היא לפנות לעצמכן מרחב וזמן ליצירה רק עבור עצמכן. אפשר לצייר בהשראת החתולים או הציפורים של טרי הנפלאה, או פשוט להניח כתמים על הדף ולראות לאן ייקחו אתכן. במהלך הזמן הזה שאתן מציירות, שימו טיימר של 5 דקות שזה יהיה הזמן בו תסכימו להיכנס לראש של חברה שאוהבת אתכן, או לחילופין תדמיינו שאתן מדברות אל חברה טובה שאתן אוהבות. תעודדו אותה כשהיא קשה עם עצמה, ספרו לה שהיא פה כדי קצת להשתעשע עם הצבע ולהנות, שתסכים לקחת סיכונים על הדף כי הוא רק דף ותמיד יש דף נוסף אם תרצה, או כל אמירה אחרת שמרגישה שאתן זקוקות לשמוע כדי להרגיש בטוחות, עטופות ואהובות.
רוצה להישאר מעודכנת?
אם התוכן הזה מדבר אלייך, אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצת הווצאפ השקטה של הסטודיו. פעם בשבוע אני משתפת שם תכנים בנושאי ציור ויצירה, ומעדכנת בסדנאות ובימים פתוחים בסטודיו "אומנות מהלב" בהרצליה
רוצה ללמוד עוד ישירות מהאומנית?
הגישה של ראניאן מזכירה לנו שגם בתוך חוסר הוודאות של הימים האלה, היצירה יכולה להיות עבורנו מרחב בטוח ומעצים. למי שרוצה לצלול עוד קצת לעולמה, אני ממליצה לעקוב אחרי ערוץ העשיר שלה הכולל הדרכות נפלאות: https://www.youtube.com/terryrunyan
שנדע ימים שקטים ובטוחים,
שלכם מהלב,
מירי
Comments