ציור יד בשתי טכניקות פשוטות בצבעי מים

X

לרוב מדברים על שתי טכניקות עיקריות בצבעי מים:

1. רטוב על רטוב – ציור על אזור רטוב בדף, שכבר נצבע ועדיין לא התייבש.

2. רטוב על יבש – ציור על אזור יבש.

אבל את הטכניקות האלא אפשר לפרק גם לתת-טכניקות. כשמפרקים את תהליך העבודה לפעולות קטנות ונותנים להן שם, קל יותר להבין, לתרגל ולפתח מיומנות. משהו בסגנון “הפרד ומשול” – רק בצבעי מים.

וזה בדיוק מה שמופיע בסרטון הבא: תרגיל ציור של כף יד, שבו אני מתרגלת ומדגימה שתי תתי-טכניקות:

טכניקת הגרירה (Dragging)

מניחים צבע מרוכז על הנייר. לאחר מכן שוטפים היטב את המכחול, וכשהוא נושא מים נקיים ושקופים, נוגעים באזור הצבע. המים מושכים את הפיגמנט, והצבע “נגרר” ומתפשט.זוהי תת-טכניקה של רטוב על יבש, משום שהתחלנו על אזור יבש של הנייר.

טכניקת ההטענה (Charging)

באזור רטוב משתמשים במכחול טעון בצבע מרוכז, ומניחים את הצבע בתנועות קצרות של “דקירות”, ולא במשיכות ארוכות.זוהי תת-טכניקה של רטוב על רטוב, משום שהתחלנו עם אזור רטוב של הנייר.

והכי פשוט זה להבין דרך ההתבוננות בההדגמה בסרטון:

https://www.youtube.com/watch?v=XzeqOWIzQCE

תרצי לנסות בעצמך? מוזמנת לשתף בחוויה בתגובות!

שנדע ימים טובים,

מירי

נ.ב

פעם חשבתי שללמוד מיומנות טכנית בציור הוא ההפך מחופש יצירתי. היום אני חושבת שטכניקה וביטוי יצירתי חופשי משלימים זה את זה. גיליתי שכאשר אני מקדישה זמן ללמידה ולתרגול של טכניקות חדשות, זה אולי לא הזמן שבו אני חווה את תחושת השחרור היצירתי המיוחלת, אבל זהו שלב של הרחבת אוצר המילים שלי, של הרחבת כלי העבודה שברשותי. מאמץ ששווה את זה. כי אחרי שהטכניקה מוטמעת בי, היצירתיות יכולה לנוע בחופשיות בתוך מרחב רחב ועשיר יותר. אני מרגישה בטוחה יותר ביכולות שלי. הביטחון הזה נותן תשתית לנסות דברים חדשים, ליצור ביתר חופשיות.

כלומר הבנתי שטכניקה היא לא לשם הטכניקה, אלא בשירות היצירה והביטוי החופשי. וככה נפתר לי קונפליקט פנימי בתוכי, והצלחתי להיפתח יותר ויותר ללמידה ולתרגול טכניקות בציור.

האם גם לך יש קונפליקטים שקשורים בתהליכי היצירה?