ציור אינטואיטיבי ועבודה עם מה שיש
אם מסתכלים על איך שילדים קטנים מציירים, אפשר להבחין בחופש שלהם ליצור מבלי ציפיות מוקדמות. הם "קופצים למים" עם הצבעים, נהנים מהחושיות של העבודה עם החומר, ומגיבים למה שקורה על הדף, כל רגע ורגע.
ואיך אנחנו מציירות?
מכירות את זה שאתן רוצות לצייר, מרגישות את הצורך לבטא משהו, אך מרגישות חסומות?
לפעמים, החסם מול הדף הלבן הוא בציפיות נוקשות שלנו לתוצאה מוגדרת מראש והחשש שלא נצליח לממש אותה.
אחת הדרכים להתמודד עם החסם הזה הוא ללמוד טכניקות ציור. שיפור מיומנויות טכניות זה דבר נהדר שיכול להעניק ביטחון ליצור. העניין הוא שכדי לרכוש את המיומנויות הטכניות, הניסיון הוא הכרחי, ממש כמו בנגינה על כלי - זה דורש אימון והתמדה במשך תקופה. והצורך להתבטא באומנות קיים כאן עכשיו, אז כיצד נוכל לתת לו ביטוי ללא תנאי קדם?
בפוסט זה אני רוצה להציע דרך וטכניקה פשוטה לתהליך יצירה שעשוי לעזור, בהשראת האומנית סמיאק ימאוצ'י (Samyak Yamauchi) – אומנית ציור אינטואיטיבי. יש שלל דרכים לצייר אינטואיטיבית, והדרך הזו היא אחת מהן. בדרך זו מציעים לנו, במידת האפשר, להניח בצד את התכנון המוקדם. במקום להחליט מראש מה תהיה התוצאה, אנחנו מנסות לאפשר לתהליך להוביל אותנו. ואנחנו מגיבות אינטואיטיבית מתוך הקשבה למה שמופיע כעת הדף, רגע אחרי רגע.
מהו ציור אינטואיטיבי לפי ימאוצ'י ואיך מתחילים?
הנה התהליך הפשוט, שלב-אחר-שלב:
יצירת הרקע: התהליך מתחיל במריחת צבעים חופשית – עם מברשות, ספוגים או אפילו עם קצוות האצבעות. יוצרות רקע מופשט, עשיר בשכבות, כתמים וטקסטורות, ללא שום שיפוטיות.
להקשיב ולהתבונן (The Space of Not Knowing): כשהמשטח מלא, אנחנו עוצרות ונכנסות לרגע של התבוננות שקטה. במקום לכפות רעיון מצידו של הראש, אנחנו בוחנות את הכתמים והצורות שנוצרו ושואלות: איזה דימוי או צורה מבקשים לצאת החוצה?
לחשוף את הדימוי (Negative Painting): ברגע שמזהות צורה אורגנית, דמות או אלמנט שמתגלה מתוך הכתם, מתחילות לצייר מסביבו. הרקע הופך לחזית, והצורות שהסתתרו בין השכבות נחשפות מעצמן.
אפשר גם להוסיף אלמנטים נוספים לאחר מכן...
שלבים 2 ו3 יכולים להתרחש באופן איטרטיבי, כלומר כמה פעמים במהלך העבודה לעצור כדי להקשיב ולהתבונן, ולחשוף דימויים חדשים שמתגלים תוך כדי הציור.
להלן וידאו של שבו האומנית מציגה את דרך עבודה זו:
בחירת מדיום שמרגיש לך אינטואיטיבי
עבור כתיבת פוסט זה התנסתי בתהליך העבודה של ימאוצ'י. ומכיוון שבסרטון נראה לי שהיא עובדת עם צבעי אקריליק, הוצאתי צבעים אלו מהארון וניסיתי לעבוד איתם.
לאורך מרבית התהליך לא גיליתי את השחרור ואת הזרימה שציפיתי לחוות...והתחילו לי ספקות. מה לא עובד לי פה?
ואז הבנתי. במקרה הזה, מה שהרגיש לי כ"תקוע" ולא זורם לא היה דווקא התרגיל אלא החומר, המדיום בו בחרתי לעבוד. עבורי, צבעי אקריליק הם לא המדיום שאיתו אני מרגישה בבית להתנסות, לגלות, לחקור. לעומת זאת, עם צבעי מים ודיו, מדיומים נוזליים יותר, אני מרגישה בבית. יש בהם את הזרימה והטקסטורות והמעברים הרכים והפתעות על הדף, ואלו מרגישים לי הרבה יותר אינטואיטיביים ומזמינים למשחק וביטוי...
נזכרתי שלמעשה כבר עבדתי פחות או יותר בדרך הזו שימאוצ'י מציגה, בלי לדעת זאת. הנה שני ציורים כאלו, עם המדיומים הטבעיים לי:
עניין המדיום הוא כמובן עניין אישי לחלוטין, שקשור לנטיית לב אישית, וגם לניסיון (אני בהחלט מנוסה יותר ויודעת יותר על צבעי מים מאשר אקריליק. אם דיברנו קודם על טכניקות - גם מיומנת יותר).
אז הצעתי עבורך בתרגיל זה היא לבחור את המדיום שאת מרגישה בו הכי בנוח והכי בידידות. בין אם זה צבעי מים, אקריליק, עפרונות, טושים, פסטל, ניירות קולאז'... ואם אינך יודעת מהו או מהם, להתנסות בכמה ולגלות.
לעבוד עם מה שיש
מה שאני אוהבת בתהליך הזה שהוא מרגיש לי כמו אימון בלחיות את החיים באופן חכם יותר.
כאשר אני נצמדת מאוד חזק לתכנון, לצפיות נוקשות שיש לי מאחרים, מעצמי ומאיך החיים אמורים לעבוד, אני די כואבת ומתנגשת בקירות.
תהליך הציור האינטואיטיבי מזמין תרגול של גישה חלופית. עושים משהו. מתבוננים. מנסים להבין מה מתגלה כאפשרי לעבוד איתו. ואז ממשיכים. עם מה שיש, עם מה שאפשרי.
עכשיו תורך
הצעתי היא לפנות לך מרחב וזמן, כחצי שעה בשבוע או יותר, עם המדיום החביב עליך, עם מוסיקה שאת אוהבת, ולהתנסות בתהליך. תראי מה עולה במהלכו, תהיי בתשומת לב והקשיבי למה שמתרחש על הדף ומה שמתרחש בלב. מותר לפגוש תסכול ומותר לפגוש שמחה. עצם המפגש הזה עם הדברים שעולים יכול להיות מבורך.
לפעמים אני מרגישה שדרוש הרבה אומץ כדי לפנות לעצמנו בחיים האלו זמן לביטוי, ליצירה, וזה לא דבר מובן מאליו. אז אם את מצליחה - אשרייך!
ומוזמנת כמובן לחלוק ולשתף.
שנדע ימים שקטים, בטוחים ויצירתיים,
מירי
Comments