משולשים, עיגולים, מלבנים וצבעים. רק להיום...

הציור הראשון שיצא לי

היום כשחוויתי עומס וניתוק מכוחותיי, החלטתי להתחיל עם ריבוע. הוספתי מלבן, הוספתי עיגול, ואז משולש. עם צבעי האקריליק שהיו לי על השולחן. התחלתי למלא את הדף בעוד צורות, והבנתי שזהו, אני לא צריכה יותר מזה, אני לא חייבת להוציא פה איזו יצירת מופת ולא כלום, פשוט לצבוע את הצורות ולהחליט בכל רגע מה הצורה הבאה והצבע הבא. אין צורך בתכנון של קומפוזיציה, במורכבות וחשיבה מעמיקה ולטווח ארוך.

אין צורך במשאבים שאין לי כרגע.

הציור השני

וזה לא ממש משנה איך זה נראה. רק מה שמתחשק לי עכשיו צורנית וצבעית.

בזמן הציור הקשבתי לפודקאסט, וככה לא הייתי צריכה להיות יותר מדי במגע עם חלקים שלא רציתי להיות במגע איתם.

יכולתי להרגיש חצי מנותקת ועדיין לצייר.

לא שאני מרגישה מדהים עכשיו, אבל אולי בלי זה הייתי מרגישה פחות טוב. ומשהו בי מצליח להעריך את האפשרות לתת ביטוי כלשהו, גם אם אבסטרקטי ולא ברור, לדבר האבסטרקטי והלא ברור שאני ספק מרגישה ספק מנותקת ממנו...

הציור השלישי. אני אוהבת את השמש שהופיעה לי במרכז.

היו ימים קצת קשים. אבל גיליתי שלמרוח צבע עיפרון על הצבע אקריליק זה נחמד. על הדף, הכל מותר לי! ומה שלא יקרה, מה שלא אבחר, יצא משהו מעניין, משהו טוב. ככה זה מרגיש. אז אני שמחה שיכולתי בתוך כל הקושי הזה להתמסר לחומרים ולצורות ולגלות סגנון ציור חדש.

אז אולי העבודה הזו עשויה להיות מתאימה גם לך? באופן כללי או בפרט בזמנים של עייפות, חוסר ריכוז או קושי – כל מה שצריך זה דף, צבעים, צורות מוגדרות מראש לבחור מתוכן (מלבנים, עיגולים, משולשים), ומוסיקה או פודקאסט ברקע. תהליך שכל מה שצריך בו זו רק החלטה אחת על הצעד הנוכחי על הדף, וזהו. להתמסר לצביעה. הווה, בלי עתיד. צעד אחד עכשיו. ואז עוד צעד. ועוד צעד. רק להיום...

ובכל זאת בסוף רואים שיש משהו שנבנה מכל הצעדים האלה.

הציור הרביעי. אמרתי לעצמי רק משולשים עיגולים ומלבנים, ובכל זאת הופיעה בננה.

החיים האלה משונים באמת.

בחיבוק ובתקווה לימים קלים יותר,

מירי