לראות יופי
- Miri Lev
- Aug 13
- 4 min read
את הפוסט הזה אני מקדישה לאבי ז"ל, שלו היה בחיים היו מולאות לו היום בדיוק 71 שנים.
אני זוכרת רגע מן העבר. אני, נערה כאובה שמשוחחת עם אבי בחדר של אחותי הגדולה בבית בו גדלתי. אני נמצאת במצוקה רגשית ומשתפת את אבא שלי, והוא אומר לי, בהרבה רכות, מירי תסתכלי החוצה. החיים יפים...
אין לי דרך להעביר את אותו הזיכרון באופן שבו הוא כל כך חי בי כעת. אבל בכל זאת אני מנסה. אבי היה איש של אמת ושל תום. כאשר אמר לי שהחיים יפים, איש שסבל ממחלות כרוניות ומכאובי גוף במשך רבות משנות התבגרותי, היה בכך משהו מפתיע, לא מובן, כמעט מטלטל – אולי לא פלא שהזיכרון הזה נחרט בי עד היום. לא כעסתי על כך שהוא אינו מתקף את החוויה המרה שלי כמתבגרת. אני חושבת שבאותה העת ניסיתי באמת בתום לב להבין את מה שהוא אומר ולמה הוא מתכוון. מה עומד מאחורי המשפט הזה "החיים יפים"?
אני עד היום זוכרת את עצמי מסתכלת מחוץ לחלון באותו החדר במהלך השיחה. אולי כמו מנסה למצוא פענוח לכוונתו בעצים הניבטים מהחלון.
גדלתי באמת במקום יפה כל כך. שכונת בית הכרם בירושלים. גיליתי שאני קשורה למקום הזה מאוד, וחווית הקשר הזה למקום עולה כמעט בכל פעם שאני מגיעה לשם לבקר את דודיי. יש הרבה עצים, צמחים ומשהו מיוחד ונורא נעים בשכונה הזו. היום כשאני חוזרת אליה, אני מוצאת בה הרבה יופי.
לראות יופי ביצירה שלנו
זוכרות את הלן וולס, האומנית הבריטית עם האור בעיניים, הצורות ותבניות והצבעים העזים בסקצ'בוקים? אני רוצה לשתף אתכן היום בשני קטעי וידאו שלה.
הראשון והקצרצר הוא זה:
נכון שהיא קסם כשהיא אומרת I wanna have a good time ואז מצחקקת כמו ילדה?
בעולם של מדדים של כישלון והצלחה, וערכים של ציפיות להשתפר כל הזמן דרך עוד ועוד ועוד עבודה קשה, עבורי הגישה שהיא מציעה היא כמו נווה במדבר:
בסרטון הזה הלן משתפת בדרך היצירתית שעברה, ממי ששופטת באופן תדיר את ציוריה למישהי שמצליחה ביתר חופשיות להנות ולהתענג ביצירתה.
ואיך היא עברה מנקודה א' – הלן השיפוטית, הרואה את הפגמים ביצירות שלה, החשה חרדה ומתח של רצון להשתפר ולהיות במקום אחר ממנו היא נמצאת, להלן בנקודה ב' – המשחקת ביותר חופשיות עם הצורות והצבעים ומפתחת שפה אומנותית שהיא אוהבת ליצור בה?
האם זה היה דרך לשפוט יותר, לבקר יותר, לחפש יותר את "נקודות התורפה" שלה, את האזורים שהיא פחות טובה בהם וצריכה להשתפר?
כמובן שלא 😊 היא בעצם עשתה משהו קצת הפוך.
היא החליטה לאמץ גישה חדשה – שבה היא באופן אקטיבי שואלת את עצמה מה מהנה אותה במה שהיא יוצרת. היא אפילו יצרה לעצמה רשימה של דברים שמהנים אותה, שהיא קוראת לה I enjoy it when… ושם היא כתבה דברים שמבחינה בהם שמשמחים את ליבה בציור:
"אני נהנת כאשר... יש שילוב של איזורים עם עומס אינטנסיבי של תבניות עם איזורים שקטים יותר, מצורות של נקודות, קווים וזיגזגים, כשיש לי זמן שבוא יש לי רשות לא לעשות משהו פרודוקטיבי... וכו' וכו' "
בעצם, מה שהלן וולס מציעה לנו פה זה ליצור, ותוך כדי היצירה לשאול את עצמנו – מה מהנה אותי בציור שלי? מה יפה פה בעיני? לחפש באופן אקטיבי יופי בתוך היצירות שלנו, ולהתכוונן אל מה שמענג ומשמח את ליבנו ביצירה.
ללמוד מהצלחות
בשנת הסטאז' שלי כמורה השתתפתי בסדנה של מורים חדשים. אני זוכרת שהמנחה אמר לנו ללמוד מההצלחות שלנו, ושזה יותר מועיל מללמוד מהכישלונות. זה היה עוד משפט שהתמיה אותי תחילה אך חלחל עמוק, והנה נזכרתי בו עכשיו בעת הכתיבה. הוראה היא גם אומנות, ואני לא פעם מאוד ערה לטעויות שאני עושה כמורה, ומתכווצת סביבן. נוצרות לי דמיונות וציפיות לא ריאליסטיות איך הוראה טובה צריכה להיראות ולהיות, וזה מקשה עליי לא פעם להתמסר לתהליכים של בניית השיעורים, כנראה משהו בי חרד שזה לא יצא טוב כמו הציפיות.
אולי גם בהוראה, כמו שמתאפשר לי יותר ויותר בציור, אנסה לאמץ את התרגיל של הלן. "אני נהנת כאשר... ". לחפש את היופי, את הרגעים שבהם אני מרגישה שמשהו עובד, שהכוונות שלי מצליחות לקבל מימוש במציאות, לצד להסכים להיות מופתעת מההתפתחויות שמתרחשות במהלך השיעור, כמו כתמים שלא תכננתי בציור – לא את כולן בהכרח אוהב, אבל בחלק אולי אוכל לראות יופי.
הזמנה לתרגיל
משך זמן התרגיל : 30 דק'
הכנות:
מרחב נקי ונעים לעבוד בו
מדיומים שמושכים אותך לעבוד איתם, עפרונות \ טושים \ פסטל \ צבעי מים ... מה שאת אוהבת.
3 ניירות ל3 ציורים נפרדים
התחלה של רשימה במחברת או דף עם הכותרת : מהנה אותי ש.../אני מוצאת יופי ב...
טיימר \ שעון למדידת זמן
הפעילות:
1. חלק א (10 דק') : על הנייר הראשון, ציירי צורות וכתמים להנאתך. תוך כדי תשאלי את עצמך מה מהנה אותך או יפה בעיניך במה שעולה על הנייר. אם וכאשר יעלה משהו, מוזמנת לכתוב ברשימה.
2. חלק ב(10 דק') : בנייר השני, המשיכי את הפעילות כמו קודם, רק שתוכלי לפתח את האלמנטים הוויזואליים והפעילות הפיזית של הציור שמצאת מהציור הקודם שמהנים אותך ולפתח אותם עוד בציור החדש.
3. חלק ג(10 דק') : כמו בחלק ב', רק בנייר השלישי...
לפעמים אנחנו יכולות להרגיש חסומות
ייתכן וזה יבוא בקלות וייתכן שלא. אם זה זרם לך אז איזה כיף!
ואם לא... אם את מרגישה חסומה כרגע...
אז אולי התרגיל הזה לא מתאים עכשיו וזה בסדר.
אני מאמינה שבכולנו יש כוחות של יצירה שמחפשים את דרכם אל המימוש בעולם, ושהם יוצאים כאשר אנחנו מספקות להם את התנאים לכך – תנאים של ביטחון, ידידות, והיכולת לראות את היופי שבהם. כמו ילד או ילדה שמסתתרים, ויוצאים רק כאשר הם מרגישים בטוחים.
יש תקופות שאנחנו לא מרגישות את הביטחון הזה, וזה גם בסדר. אין צורך בלהאיץ, יש רק צורך בקצת אמון ובלכבד את הקצב של התהליכים בחיינו.
הרי כל הרעיון פה זה שאת לא צריכה להגיע לשום מקום, חוץ מאשר להיות במקום שבו את נמצאת כרגע. ולא תמיד אנחנו נמצאות במקום של להיפתח אל יופי. ואני חושבת שכדאי לכבד גם את זה.
לצד לזכור, שהיופי מסביבנו ובתוכנו מחכה לנו. בסבלנות רבה. וכשהדברים יבשילו, נוכל גם לראותו...
Comments