די עם החדשות, בואי ניצור במקום
- Miri Lev
- Mar 27
- 2 min read
Updated: Apr 2
וכל מילה נוספת מיותרת, לא? 😉
מירי
ובכל זאת אכתוב עוד משהו...
אני מוצאת שצריכה של חדשות עוד ועוד היא ממכרת ושואבת ומעניקה כמו תחושה של אשליית שליטה אך בו בעת מחזקת תחושה של חוסר אונים וכאב גדול.
כשאני מצליחה להתחיל באיזושהי פעילות יצירתית (וזה יכול להיות אחרי הרבה זמן שאני מרגישה תקועה ולא מסוגלת לכך), אני מרגישה שוב את כוחותיי, את יכולותיי, ותחושה שיש לי משמעות בעולם. זה ממש נעים וטוב לי.
אז אני מזמינה אותך גם, במידה שאת יכולה כמובן, בעת שאת יכולה...
סגרי את הטלוויזיה. השתיקי את הטלפון. קחי דף ועט, או מחברת, (או כלי אלקטרוני לבחירתך..) והתחילי לשרבט לך שרבוטים להנאתך...
ואולי אפילו כתבי לעצמך משהו. לפעמים ההתחלה הכי קשה. את יכולה להתחיל אינטואיטיבי לגמרי ממה שעולה בתודעתך (כתיבת "זרם תודעה"), ואם רוצה, מוזמנת להתחיל לכתוב בהשראת אחת מהשאלות הבאות (בחרי שאלה שישר מדברת אלייך):
1. איך אני מרגישה עכשיו?
2. אם הייתי חולמת עכשיו, מה היה בחלום?
3. עם מי אני רוצה לדבר עכשיו, ומה אני רוצה לומר לו\לה?
4. מה מחמם לי את הלב בימים הקשים האלה? ואיך זה מרגיש החום הזה בלב?
5. אם הייתי חיה, מה הייתי עושה עכשיו?
מתוך הכתיבה מוזמנת לצאת לשרבוט, לציור, להליכה בחוץ. לפעילות שהיא יוצרת ומבטאת את עצמך ומחזירה לך את התחושה שלא משנה מה הנסיבות שבחוץ, את עדיין בריבונות על חייך וביכולת לייצר בהם יופי ומשמעות.
ההתחלה יכולה להפחיד ויש לפעמים תחושה של שיתוק ותקיעות. אך אם תתחילי בכל זאת, מהר מאוד אני מאמינה שתוכלי לחוש את התגמול והמרפא שיש באפשרות שלך ליצור עכשיו ולהתחבר לעצמך מתוך המקום הזה. נסי להיות בקשב ובחמלה לעצמך, והזכירי לעצמך שזה גם בסדר וטבעי אם עכשיו זה לא מתאפשר לך. אולי מחר...
כל צעד בכיוון של ליצור הוא צעד יקר ערך
באהבה ובהצלחה!
מירי
נ.ב
אני קוראת את שכתבתי פה לפני שבוע, אחרי יום רווי חרדה ומוצפות, ותוהה מה חשבתי לעצמי כשכתבתי את הדברים האלה פה. איך אפשר בכלל בזמן הזה, ההישרדותי כל כך, לכתוב, ליצור?
אני מבינה שזה מה שאני מרגישה עכשיו, ואיזה יופי ששבוע שעבר הרגשתי אחרת. שהאפשרות ליצור מתוכי משהו עכשיו היא לא נגישה ואף מעלה בי תחושות של דחייה, וששבוע שעבר היא היתה נגישה ורצויה, גם אם קשה. ושזה אומר שבאמת יש תנועה בין המצבים האלה, של אפשרות לאי-האפשרות, של תחושת החופש והתקיעות, ושדלת היצירה לפעמים סגורה, לפעמים פתוחה לרווחה, ולפעמים יש סדק קטן, שמבקש להיפתח, או להיסגר וללכת לישון.
ומנסה להפנות חמלה וקבלה לכל המצבים, ולהזכיר לעצמי את הדינמיות ביניהם, ולסמוך שאם עכשיו אני נוקשה חרדה ומשותקת מבפנים, אולי מחר באמת אחוש, שוב, אחרת.
רוצה להישאר מעודכנת?
אם התוכן הזה מדבר אלייך, אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצת הווצאפ השקטה של הסטודיו. פעם בשבוע אני משתפת שם תכנים בנושאי ציור ויצירה, ומעדכנת בסדנאות הסטודיו "אומנות מהלב" בהרצליה.
Comments