איך יוצרים תהליך יצירתי שנעים לשהות בו?

Miri Lev

Sep 3

3 min read

אתחיל בלספר לכן על חוויה מאוד מעניינת שחוויתי השבוע.

יצרתי ביום שלישי שני ציורים. אני מניחה אותם כאן לפניכן.

האם מתוך ההתבוננות בציורים האלו אתן יכולות להעלות בדעתכן איך הרגשתי במהלך היצירה שלהם?

אני אניח כאן רשימה של מצבי תודעה, מצבי רוח, מחשבות, רגשות ותחושות שיכולים לעלות בזמן שאנחנו מציירות:

1. לחץ

2. התרגשות

3. שלווה

4. אובססיביות

5. זה מספיק טוב?

6. סקרנות

7. הקשבה

8. מה יגידו?

9. תחושה שיש זמן

10. פרפקציוניזם

11. צורך לשפר משהו עוד ועוד

12. קבלה

האם תוכלו לדעת, רק מהתבוננות ביצירות עצמן, מה מבין מצב התודעה כאן מתאימים לחוויה שלי במהלך היצירה?

מוזמנות לעצור רגע ולראות מה עולה. את התשובה שלי אתן בסוף, ויהיה מעניין לדעת אם זה דומה למה שניחשתן 😊

אילו דברים משפיעים על הציור?

בתחילת דרכי תשומת ליבי הייתה נתונה לחומרים. בחנתי חומרים שונים מחברות שונות וחשבתי שאם אשפר את איכות החומרים ואקנה חומרים יקרים יותר אז הציורים שלי יהיו יפים יותר.

אבל מהר מאוד הבנתי שחומרים איכותיים זה אכן משפיע, אך הרבה יותר מכך זה הטכניקות – ללמוד איך לעבוד עם החומרים, לתרגל דרכי עבודה מגוונות, לשפר מיומנות טכנית – אלו יובילו אותי להתקדמות בציור.

היום אני יותר ויותר מבינה שכן, חומרים איכותיים זה חשוב, וכן, טכניקות זה מרכיב משמעותי, אך יש מרכיב נוסף, בלתי נראה, שיש לו השפעה רבה מאוד על הציור שאני מציירת – והוא איך אני מרגישה במהלך היצירה. האם אני מתוחה? עייפה? רגועה? מתרגשת? במילים אחרות – המצב המנטלי שבו אני נמצאת במהלך היצירה.

מה המצב המנטלי הרצוי במהלך ציור הציור – כלומר בתהליך יצירתו?

בעצם השאלה יש כבר הנחה כאילו יש מצב יחיד כזה.

אז כמובן שאני צריכה לנסח את השאלה אחרת – מה המצב הרצוי עבורי? עבורך?

שכן זה מאוד תלוי בשאלה -מי היא היוצרת, מתי היא יוצרת ולמה היא יוצרת?

אני יודעת היום שאני יוצרת גם בשביל להירגע, להתחבר לעצמי, ולקבל מנוחה מעומסי היום יום, וכמובן שאני רוצה להנות מהזמן שבו אני מציירת, מהתהליך.

וגם חשוב לי ש"יצא יפה". כלומר עבורי משמעותי גם התוצר הסופי.

ואני לא חושבת שזה או או, להיפך – זה גם וגם, ואני נוטה להרגיש שכאשר אני רגועה יותר ונינוחה יותר ונהנת יותר מהתהליך, אני גם אוהבת יותר את התוצרים שלי. האם את מרגישה כך גם?

החוויה השבוע של שני הציורים חיזקה בי את ההבנות האלו.

את הציור הראשון ציירתי עם הרבה מתח, ובתחושה של "צריך להספיק" ו"צריך שיצא יפה".(זה הגיוני כשה"למה" של היצירה זה מודעה של חוגי הילדים שלי שמטרתה למשוך מתעניינים...). הרגשתי שאני לא ממש בשליטה על הפעולות שלי – הוספתי עוד ועוד צבעים בלי ממש שהרגשתי שאני בוחרת, מתוך איזשהו דחף ש"יצא כבר יפה". ואני מנתחת את זה עכשיו בדיעבד, לא חושבת שהייתי מודעת לכך בעת שציירתי.

לעומת זאת, כשניגשתי לצייר את הציור השני באותו היום, כמה שעות אחר כך, הגעתי ממקום אחר. ישבתי לצייר יחד עם דודתי האהובה, והחלטנו לצייר בהשראת ציור של האומן דון רוברט. ישבנו זו מול זו, וכל אחת ציירה, כשאנחנו מאזינות למוסיקה עתיקה שדודתי גילתה לי באותו היום. לא היה שם צורך שיהיה יפה וייצוגי וכל זה. הנחתי כתמים על הדף, ומדי פעם עצרתי ושאלתי את עצמי - מה עכשיו. התבוננתי, הקשבתי בנחת. חיכיתי לתשובה. ואז המשכתי.

ציור מופלא של האומן שציירנו בהשראתו Don Robert

הלמה של היצירה היה אחר. באמת יצירה לשם היצירה, ולשם זמן האיכות עם דודה שלי. זה היה ממש ממש נעים. חשתי רוגע מיוחד כשציירתי. לא היתה שם חרדה מאוד גדולה ולא תחושה שאני נמצאת באיזשהו מבחן.

וכשהתהליך הסתיים, ממש ממש התרגשתי ממה שיצא, והרגשתי שאכן חוויתי חופש בציור, שכן הצלחתי להפיק משהו שהוא חדש גם בשבילי, שהוא לא כמו הדברים הקודמים, שהצלחתי להשתחרר קצת מהרגלי ציור ישנים של עוד ועוד פרטים, ולהתמסר לעבודה פשוטה ולגילויים חדשים.